סלם חיים ואח' נ' לשיכון בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק-דין מיום 3.3.10, שבו נמחקה התביעה לאחר שהתובע לא קיים החלטות רבות של בית-המשפט ולא התייצב לדיון שאליו הוזמן כדין. סמוך לאחר מתן פסק-הדין הופיע התובע באולם בית-המשפט, סיפר שהתרשם שהאולם מלא מפה לפה ולכן המתין מחוץ לאולם לדיון בעניינו. עד ששב ונכנס לאולם, התקיים הדיון בהעדרו. התובע הגיש בקשה ותצהיר והצדדים האחרים מתנגדים לבקשתו לבטל את פסק-הדין.

התובע הגיש ביום 30.3.08 תביעה בגין נזק גוף שקרה, לטענתו ביום 11.7.92 כשהיה קטין. עפ"י דין היה עליו לצרף לכתב התביעה עצמו חוו"ד רפואית, אלא, שהוא לא עשה כן וגם לא תיקן את מחדלו במועדים שקבע לכך בית המשפט בהמשך. כך קרה, שבדיון שהתקיים ביום 3.3.10, עדיין לא היתה חוו"ד בפני בית-המשפט.

עיון בפסק-הדין מראה שמחדל מתמשך זה של התובע היה סיבה מרכזית למחיקת התביעה. בפסק-הדין הותיר בית המשפט פתח לתובע לשוב ולהגיש את תביעתו, אך התנה זאת בתשלום הוצאות הנתבעות. בהתחשב בהתמשכות ההליך ובמספר הליכי הסרק שנגרמו בשל מחדלו של התובע, לא מדובר בסכום הוצאות גדול.

עיינתי בבקשת התובע. מוכן אני להאמין שהאמור בבקשה אמת, דהיינו, שהתובע, אכן היה בבנין בית המשפט בעת הדיון, אך מטעמים הנובעים מ"אי הבנה" שלו, את כללי ההתנהגות בבית-המשפט, ישב מחוץ לאולם בעת שהתקיים הדיון בעניינו. אין ספק, שסמוך לאחר הדיון נכנס לאולם ואמר זאת – הדבר זכור לי היטב. עדיין, אין בכך כדי לתקן את המחדל שבגללו גרם התובע לישיבות סרק ולהתמשכות הליכי הסרק במשך כשנה וחצי. בנסיבות שבהן תובע הזניח את תביעתו ומחדליו מונעים את תחילת המשפט, היה בסיס ענייני למחיקת התביעה אפילו היה התובע מתייצב לדיון ומבטיח (ולא בפעם הראשונה) שבקרוב יגיש חוו"ד מטעמו.

בית-המשפט גילה סובלנות רבה כלפי התובע והיה מוכן לגלות גמישות דיונית לא מעטה כדי למנוע מהתובע את הנזקים הבלתי נמנעים הנובעים מהאופן הכושל שבו הוא מטפל בתביעתו. עם זאת, לעתים, גמישות דיונית מופרזת יוצרת עיוות מוחלט של המשפט: גם כאשר מקפידים על סדרי הדין, הגשת תביעה בגין נזקים שנגרמו לקטין, 16 שנים לאחר מעשה (תוך ניצול חריגי דיני ההתיישנות) חושפת את הנתבעים לקשיים חמורים. כאשר מוגש כתב תביעה כזה כשאינו נתמך בחוו"ד רפואית, יש בכך כדי להאריך באופן מלאכותי את תקופת ההתיישנות, שכן עד צירוף חווה"ד, אין הנתבעים יודעים מה התביעה שבפניהם, מה שוויה ומה סיכוניה. התובע מתח עד לקצה, את הגמישות הדיונית הלגיטימית, ודומה שהגיע הדבר לשלב שיש בו כדי לפגוע פגיעה ממשית בנתבעים. כיוון שכך, נחה דעתי שמחיקת התביעה היתה צודקת וראויה.

יתירה מזו, אפילו תתקבל הבקשה, עדיין לא יוכל התובע להוכיח את התביעה. גם בעת הגשת הבקשה (ואח"כ, בעת משלוח ההודעה על ייצוג ע"י עו"ד), עדיין אין לתובע חוו"ד רפואית. מכך נובע, שלא רק שביטול פסק-הדין אינו מוצדק, גם אין בו כל תכלית.

לאור זאת הבקשה נדחית, ללא צו להוצאות.

בתוך פסק-הדין פורט מנגנון המאפשר לתובע לשוב ולהגיש את תביעתו – תוך תשלום ההוצאות שגרמו מחדליו – כך שאם באמת יכול התובע סוף-סוף להגיש חוו"ד רפואית התומכת בתביעת, אין כל מניעה שיגיש אותה מחדש ובלבד שימהר ויפעל בתוך תקופת ההתיישנות.

ניתנה היום, א' תשרי תשע"א, 09 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: